עובדות מעניינות על בלט

הבלט נולד בחצרות המלוכה של איטליה וצרפת במאות ה-15 וה-16, כבידור לאצילים באירועים חגיגיים.

לואי ה-14, מלך צרפת שכונה מלך השמש, היה רקדן נלהב וייסד ב-1661 את אקדמיית הריקוד הראשונה.

שפת הבלט היא צרפתית: שמות התנועות כמו פליה וארבסק נשמרו בצרפתית בכל העולם.

נעלי הפוינט מאפשרות לרקדניות לעמוד על קצות האצבעות. הטכניקה הומצאה במאה ה-19 והפכה לסמל הבלט.

אגם הברבורים של צייקובסקי, שהוצג לראשונה ב-1877, הוא הבלט המפורסם והמוצג ביותר בעולם.

מפצח האגוזים הפך למסורת חג המולד: להקות רבות מעלות אותו כל דצמבר, וילדים רבים נחשפים לבלט דרכו.

רקדני בלט מתאמנים שעות כל יום מגיל צעיר מאוד. המשמעת דומה לזו של ספורטאים אולימפיים.

בבלט יש חמש פוזיציות בסיסיות של הרגליים, שכל רקדן לומד בראשית דרכו. מהן נבנות כל התנועות.

הבלט הרוסי של דיאגילב חולל מהפכה בתחילת המאה ה-20 עם רקדנים כמו ניזינסקי ומופעים נועזים וחדשניים.

פרימה בלרינה היא התואר לרקדנית הראשית בלהקה - הכוכבת הגדולה של המופע.

הבלט המודרני והעכשווי חופשיים יותר מהבלט הקלאסי: פחות חוקים, יותר ביטוי אישי ותנועות חדשות.

רקדני בלט חזקים כמו ספורטאים: הם קופצים לגבהים, מרימים בני זוג ומחזיקים פוזיציות קשות לאורך זמן.

הטוטו, חצאית הרקדנית המפורסמת, עשוי משכבות של בד שקוף ונוקשה. הוא מאפשר לראות את תנועות הרגליים.

במופעי בלט גדולים מנגנת תזמורת חיה בבור התזמורת. המוזיקה והריקוד נוצרו זה לזה.

בלט מספר סיפור בלי מילים: העלילה מועברת בתנועות, בהבעות פנים ובמוזיקה. הקהל מבין הכל בלי הסבר.

גם בנים רוקדים בלט: תפקידי הנסיך, הסולן והרקדן הראשי דורשים כוח, קפיצות והרמות מרשימות.

דון קישוט, היפהפייה הנרדמת וזיזל הם מהבלטים הקלאסיים האהובים, עם סיפורים מהאגדות.

בית האופרה של פריז הוא מהמוסדות החשובים בעולם הבלט, עם להקה מהטובות בעולם ובית ספר יוקרתי.

בישראל פועלות להקות בלט, והידועה שבהן, בלט ישראל, נוסדה ב-1967. היא מעלה מופעים ברחבי הארץ.

פירואט הוא סיבוב מהיר על רגל אחת. רקדנים מקצועיים יכולים לבצע עשרות סיבובים ברצף.

בחזרות רקדנים מסמנים את התנועות בקטן כדי לשמור כוח, ורק בחזרה האחרונה רוקדים במלוא העוצמה.

נעלי פוינט נשחקות מהר מאוד: רקדנית מקצועית יכולה לגמור כמה זוגות בשבוע אחד של הופעות.

מוזיקת הבלט הגדולה נכתבה על ידי מלחינים כמו צייקובסקי, פרוקופייב וסטרווינסקי, שפולחן האביב שלו עורר שערורייה ב-1913.

הכוריאוגרף הוא יוצר הריקוד: הוא ממציא את התנועות, בונה את הסיפור ומדריך את הרקדנים.

יש גרסאות מקוצרות ומותאמות של בלטים קלאסיים לילדים, כדי שהקטנים ייהנו מהקסם בלי להשתעמם.

ריקוד מחזק את הגוף, משפר יציבה, גמישות וקואורדינציה, וגם בונה ביטחון עצמי.

רקדני בלט אוכלים תזונה מאוזנת ומקפידה: הגוף שלהם הוא כלי העבודה, והם שומרים עליו כמו ספורטאים.

הבר, המוט לאורך קיר הסטודיו, הוא כלי האימון הבסיסי: רקדנים מתחממים ומתרגלים עליו כל בוקר.

בסיום מופע בלט הקהל מוחא כפיים והרקדנים משתחווים. במסורת, זריקת פרחים לבמה היא מחמאה גדולה.

בלט שימש השראה לסרטים, לספרים ואפילו למשחקי וידאו - עולם הריקוד הקסום מרתק יוצרים רבים.